לרובנו הנטייה לחשוב, שבעיות שינה זהו דבר המאפיין תינוקות ולאחר מכן, זו לא בעיית שינה אלא, זוהי בכלל בעית התנהגות. האומנם?
אז לא בהכרח. אצל תינוקות צעירים (חצי שנה עד שנתיים) בעיות השינה יתאפיינו לרוב, ביקיצות מרובות בלילה. לאחר מכן, בגילאי שנתיים עד חמש בעיות השינה יתאפיינו בקושי של הילד להירדם לבד.
יש הטוענים, כי בגילאים האלה הילדים בודקים את הגבולות ובין היתר הדבר בא לידי ביטוי בהשכבות ארוכות ומייגעות.
חשוב להבין, שבעיית השינה בהגדרתה, היא קושי בהירדמות עצמאית. מספר היקיצות אינו משנה והוא משתנה מילד לילד ומתקופה לתקופה, אך אם ילד יודע להירדם עצמאית, הוא יכול להחזיר את עצמו לישון יותר בקלות גם במהלך הלילה, ביקיצות שבין מחזורי השינה.
וכך, בעיית שינה לא עוברת עם הגיל, היא רק משנה את האופי. אצל ילדים גדולים יותר נראה פחות יקיצות בלילה, אך נראה יותר קושי בהירדמות בתחילת הלילה ובהתעוררות בבוקר.
בעיות שינה לרוב, אינן מתחילות בגילאים הגדולים, אלא נגררות מהגיל צעיר יותר. תינוק שלא למד להרדם עצמאית ולא מצליח לעשות זאת, בגיל מאוחר יותר, לעיתים, ירבה להתלונן על פחדים וסיוטים ויבקש את נוכחות ההורים בכל מיני מצבים (דבר, שלרוב מתפרש בקרב ההורים כמניפולציה).
הילד שלכם, לא עושה "דווקא". באמת קשה לו. אין לו את הכלים לעשות זאת בעצמו. לכן, גם אם הוא גדול ועצמאי בהרבה תחומים אחרים זה הזמן ללמד אותו מהי עצמאות גם בשינה- זה רק יעצים אותו ויתן לו ביטחון.